רש"י על ויקרא ט״ז:ט״ו

« רש"י על ויקרא ט״ז:י״ד רש"י על ויקרא ט״ז:ט״ז »

1 שפתי חכמים פתח ↗

מכפר השעיר. כלומר דהפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש כדפירש"י לעיל בסמוך, כך שעיר צבור מכפר על טומאת מקדש. וה"פ דק"ל מאי צריך לכתוב אשר לעם והא אין שעיר חטאת אחר אלא שעיר חטאת אשר לעם, אלא לומר לך מה מכפר הפר על הכהנים מה שמכפר השעיר על העם, ושעיר אשר לעם ודאי מכפר על טומאת מקדש כדכתיב גביה וכפר על הקדש מטומאות וגו'. כך מכפר פר דכהן על טומאת מקדש:

1 מזרחי פתח ↗

אשר לעם מה שהפר מכפר על הכהנים מכפר השעיר על ישראל והוא השעיר שעלה עליו הגורל ליי'. פירוש מה שהוצרך הכתוב לכתוב אשר לעם שלא היה צריך לו שהרי כתוב למעלה מזה ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואין כאן שעי' אחר חוץ משל העם עד שיכתוב אשר לעם להבדיל אלא כדי להקיש השעיר אשר לעם לפר אשר לו לומר מה שהפר על הכהנים מכפר השעיר על ישראל מה הפר אינו מכפר רק על טומאת מקדש וקדשיו אף השעיר אינו מכפר רק על טומאת מקדש וקדשיו וקשה דאיפכא מבעי ליה מה שהשעיר מכפר על ישראל הפר מכפר על הכהנים שהרי בשעיר פירש הכתוב וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיה' וגו' ואלו בפר לא פירש כלום ועוד שבת"כ ובשלהי פ"ק דשבועו' דרשו קרא דאשר לעם שלא יהיו אחיו הכהנים מתכפרים בו ובמה הם מתכפרים בפר של אחיהם יכול לא יתכפרו בפר של אחיהם שהרי הוא אומר אשר לו מעתה אין להם כפרה וכשהוא אומר על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר יש להם כפרה ובמה הם מתכפרים מוטב שיתכפרו בפר של אחיהם שהוא הותר מכללו אצל ביתו ואל יתכפרו בשל צבור שלא מצינו שהותר מכללו ופרש"י הותר מכללו מכלל שאמ' אשר לו דמשמע לו ולא לאחרי' הותר אצל ביתו דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ואם נפשך לומר הרי הוא אומר בית אהרן ברכו את יי' ביתו של אהרן הם ופרשו בגמ' מאי אם נפשך לומר וכי תימא ביתו כתיב הרי הוא אומר בית אהרן ברכו את יי' כולן קרויין ביתו ופרש"י מאי אם נפשך לומר מה היה לו להקשות עד שהוצרך להביא מקרא זה וכי תימא ביתו כתיב ולהכי הוא דאתא שלא יתכפרו בו כהנים הרי הוא אומר וכו' ורש"י ז"ל היכן מצא המדרש הזה ושמא י"ל שפירוש רש"י ז"ל בזה הוא שמה שהפר מכפר על הכהנים הוא מה שמכפר השעיר על ישר' ששניה' יחד על טומאת מקדש וקדשיו מכפרים זה על דרך הפשט כי המדרש הוא רחוק:

1 גור אריה פתח ↗

מה שהפר מכפר וכו'. פירוש, דלא הוי למכתב "אשר לעם", דכבר כתיב למעלה ר' פסוק ה "ומאת בני ישראל יקח", אלא לכך כתיב "אשר לעם", לומר כי קרבן זה הוא לעם, לאפוקי הפר שהוא לכהנים, ומזה נלמוד ששניהם מכפרים בשוה, דאם לא כן לא שייך לומר "אשר לעם" לאפוקי הפר שהוא לכהנים – אם לא היה כפרת שניהם שוים, דאם היה כפרת הפר על שאר עבירות – לא יתכן לומר השעיר הוא לעם לאפוקי הפר שהוא לכהנים, כיון דאין עניניהם שוה, ודבר זה פשוט:והקשה הרא"ם, דאיפכא מבעי ליה; 'מה שהשעיר מכפר על ישראל הפר מכפר על הכהנים', ויראה לי, דמשום דבדיוק המקרא כך אתה צריך לדרוש 'מה שהפר מכפר השעיר מכפר נמי', דהרי מדכתיב "אשר לעם" לאפוקי הפר שהוא לכהנים, כאילו כבר ידוע משפט הפר, אם כן יליף מיניה מה שהפר מכפר השעיר מכפר נמי, אף על גב דודאי עיקר קרא טומאות מקדש וקדשיו כתיב בשעיר פסוק טז, מכל מקום בילפותא משמע 'מה שהפר מכפר – השעיר נמי מכפר', וממילא מה שהשעיר מכפר הפר נמי מכפר בטומאת מקדש וקדשיו. שאיך נפרש "אשר לעם" דגבי שעיר ללמוד על שיהא כפרת הפר כמו השעיר, דזה לא יתכן129, ופשוט הוא זה למבין דקדוק המלה:ומה שהקשה הרב המזרחי עוד, דבפרק שני דשבועות יג ע"ב מפרש "אשר לעם" ללמוד שאין הכהנים מכפרים בשל ישראל, אין זה קשיא, דעל כרחך אף על גב דקרא אתיא שאחיו הכהנים אינם מתכפרים בשל עם, אנו צריכים לומר שגם הפר בא על טומאות מקדש וקדשיו, שהרי "אשר לעם" משמע על כרחך דיוק "אשר לעם" – לאפוקי הפר שאינו לעם, אם כן ממילא שמעינן הך דרשא שהוא מכפר על טומאות מקדש וקדשיו כמו שכבר כתבנו, דמפשטיה דקרא דייקינן ד'מה שהפר מכפר – השעיר מכפר'. והא דדרשינן מיניה שלא יהיו הכהנים מתכפרים בשל עם, ולא מוקמינן ליה דקרא אתא מה שהפר מכפר על הכהנים השעיר מכפר על העם, משום דהוי למכתב 'אשר לעדת ישראל', ומדכתיב "אשר לעם" בא ללמוד דוקא לעם, ולא לכהנים. ועוד, דודאי מסברא יש לאוקמי "אשר לעם" אבל הכהנים לא יתכפרו בשל עם, ולא ללמוד שהפר מכפר על טומאת מקדש וקדשיו, דיש לאוקמי קרא לגופיה טפי, רק דממילא שמעינן גם כן מיניה מה שהפר מכפר גם כן השעיר מכפר132, וילפינן מזה שהפר מכפר על טומאת מקדש וקדשיו, כדלעיל:

2 שפתי חכמים פתח ↗

א' למעלה וז' למעלה. פירוש, מה שצריך רש"י לפרש זה, כדי שלא נילף דמים עליונים מתחתונים ותחתונים מעליונים ונימא למעלה ולמטה או אחד או ז', דהוי אמינא דנילף גופא מגופא, קמשמע לן כאשר עשה להקיש שעיר לפר לכל עשיותיו:

2 מזרחי פתח ↗

כאשר עשה לדם הפר אחת למעלה ושבע למטה. אף על פי שכתוב אחריו והזה אותו על הכפרת ודרשו אותו למעוטי שתהא אחת למעלה וממנו למדו דמים דמי' ג"ש שהזאת דם הפר שלמעלה לא היתה אלא אחת והא ליכא למילף מינה על השעיר שהזאת דמו למטה שבע כמו בפר מכל מקום אי לאו קרא דועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר שדרשו בו שיהיה כל עשיותיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע מג"ש דדמים דמים ליכא למילף דאיכא למימר כלך לדרך זו נאמרו דמים למטה ונאמרו דמים למעלה מה למעלה אחת אף למטה אחת וכ"ת דנין למטה מלמטה ואין דנין למטה מלמעלה איכא למימר אדרבה דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא כדתניא בתורת כהנים והא דכתב רש"י בקרא דכאשר עשה לדם הפר אחת למעלה ושבע למטה אינו רוצה לומר דמהאי קרא למדנו זה דהא בפר אינו כתוב בו אלא שבע למטה אבל אחת למעלה לא אלא משעיר הוא דיליף ליה דכתיב ביה אותו ודרשו מיניה אחת בלבד כדתניא בתורת כהנים אלא ה"פ דמהאי קרא דכאשר עשה לדם הפר למדנו שיהו כל עשיותיו שוות כשה שלמעלה בשעיר אחת כך למעלה בפר אחת וכשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע:

1 אשר לעם. מַה שֶּׁהַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים מְכַפֵּר הַשָּׂעִיר עַל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַשָּׂעִיר שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם שבועות ב':

2 כאשר עשה לדם הפר. אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה:

1 יריעות שלמה פתח ↗

מה שפירש"י יצנוף כתרגומו כי' יש מקשין למה הביא התרגום אם בעבו' שלא תאמר הבי"ת של ובמצנפת יתהפך פירושו ותאמר שיצנוף דבר אחר על ראשו עם המצנפת ע"כ מביא התרגום שפירש שהמצנפת גופ' הוא מה שצונף על ראשי א"כ ה"ל להביא התרגו' על ובמצנפת כי' ולמה הביאו על יצנוף אלא נראה לפרש שלכך הביא התרגום לפי שבא לומ' שהצניפה היא על הראש ומאחר שהביאו צריך לפרש מהו לשון יחית ודוק מהרש"ל:

1 משכיל לדוד פתח ↗

אשר לעם מה שהפר וכו׳ משום דק״ל דהו״ל לסיומי תחלה כלהו מתנות דפר דידיה אף מה שעל הפרוכת ושעל מזבח הזהב והדר לשחוט השעיר אשר לעם ומשני מה שהפר מכפר וכו׳ ומשו״ה ערבינהו בהדדי נמי בתר הכי במתנות שעל מזבח הזהב:

2 גור אריה פתח ↗

אחת למעלה. לא מהיקישא מן פר גמר בשעיר אחת למעלה, דאדרבא, בשעיר כתיב הזאה אחת למעלה, מדכתיב "אותו", דמשמע מעוט, כמו שאמרנו למעלה, אלא כך הפירוש, מהך קרא ילפינן שכל הזאות של שעיר שוים היו כמו בדם הפר יומא נה., אף על גב שהיה בשעיר הזאה אחת למעלה – לא תאמר שגם למטה היה אחת, אלא אחת למעלה וז' למטה:

« רש"י על ויקרא ט״ז:י״ד רש"י על ויקרא ט״ז:ט״ז »